כשאני מגיע לעיר שאינה מוכרת לי, הדבר הראשון שאני שם לב אליו הוא האדמה שמתחת לרגליי.
אני מגיע מקהילת הבונון בטייוואן. גדלתי בהרים, והליכה בין נהרות, שבילי יער ושבילי ציד הייתה פשוט חלק מחיי היומיום. השבילים הללו עיצבו את גופי בשקט, והם ממשיכים להשפיע על האופן שבו אני יוצר תנועה גם היום.
בעבודה הזו איני רוצה להתחיל בכוריאוגרפיה. אני רוצה להתחיל בהליכה.
להתבונן, להקשיב, ללכת לאיבוד ולהכיר את המקום דרך הגוף. לראות מה יקרה כשגוף פוגש עיר הבנויה מאבן.
