בחדר עמום ושכוח, הנושם זיכרון, זוג מנווט את משקל ההישרדות החרישי. הדואט נפרש בדממה ובהתפרצות במקום שבו השגרה הופכת לטקס, והאהבה מרצדת בין הסדקים.
היצירה חושפת את מה שנותר כשכל השאר נשחק.
דיוקן של אינטימיות בתהליך התפוררות- עולם שבו ההישארות היא גם עוגן וגם נטל…
גם כאן, אנו נשארים.
