דמות נשית מגיחה מתוך אפר של ערים חרבות, קמה מהשרוף. כשצד אחד שלה חרוך, השני נוצץ באור. ריקודה מלווה את השורדים, האבלים, אלה שיקומו מההריסות. ריקודה נע במרחב בין סוף להתחלה, בין פחם להתלקחות. אפרזה היא הזמנה פואטית לגעת בחיים ובחורבן, קריאה לעדינות בתוך שבריריותם של החיים.
