במארג הקיום, סתירות שוזרות את עצמן דרך החוויה האנושית. אנו מוצאים את עצמנו לכודים בריקוד מתמיד בין כוחות מנוגדים, נאבקים ליישב את הדיכוטומיות שמגדירות את המציאות שלנו. טוב ורע, אור וחושך, אהבה ושנאה – הדיכוטומיות הללו מעצבות את המצפן המוסרי שלנו ומנחות את פעולותינו, אך הגבולות שלהן מיטשטשים במורכבות החיים. בסופו של דבר, מושג הבינאריות משמש תזכורת למגבלות התפיסה שלנו, מה שמעודד אותנו להטיל ספק בדעות קדומות, לערער על נורמות חברתיות ולאמץ את המורכבות האנושית. באזורים האפורים שבין הקצוות, אנו עשויים למצוא את היופי שבאנושות המשותפת שלנו.
כפי שניסח זאת פרנץ קפקא ברהיטות, "הניצוץ שהוא חיינו המודעים חייב לזנק מקוטב אחד למשנהו, מעל התהום המפרידה בין ניגודים, כך שבהבזק ברק אנו תופסים את העולם".