דואט בבית. שעת ערב. ציפיות מגדריות, הרגלים ודינמיקה של דחיפות ומשיכות מעצבים את הגופים ביצירת המחול האינטימית הזו. היצירה משחקת על התפר שבין המקום האינטימי הביתי לבין החזרות בסטודיו. הגבולות בין בילוי ביתי שגרתי לבין חזרה בסטודיו ובין כוריאוגרפית לרקדן מטשטשים. השפה הכוריאוגרפית מבוססת על פעולות של דחיפה, משיכה, הישענות ותלייה, והאינטראקציה הזוגית שנוצרת היא קרובה ואף מגבילה. אין כמעט לאן לברוח.
בשיתוף ההפקולטה למחול – האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
