"לו הייתי בנעליך" נולד כרעיון לסרט-ריקוד, תוך חקירה של השימוש בתפאורות לייצוג חזותי של מגבלות אינדיווידואליות. היצירה היא סיפור נוקב שמתעמק במורכבות של להיות במערכת יחסים – עם אחרים ועם עצמך. הקונפליקט המרכזי סובב סביב הפחד למתוח את הגבולות וחוסר הוודאות ממה ששרוי מעבר. ניסיונות להביע תמיכה מתפתחים לכדי שיבוש והרס, מהדהדים את הניווט העדין בתוך הגבולות של מערכת היחסים. הריקוד נפתח בהמחשה של נפילה לדפוסים מוכרים, יחד עם כמיהה להשתחרר מהם – תחילה באיטיות, ולבסוף בהתפתחות המתעצמת לקראת שיא. כשהדמויות מתנדנדות על פי התהום עולה השאלה: האם הן על סף גילוי עצמי ושלווה? או שמא זהו ריקוד של סכנה ושיבוש?
תפריט
