"רק מה שתיקח איתך" היא עבודה אינטימית על בידוד, התמכרות, הכחשה ודחייה; תהליך היצירה הושפע מאוד מביצועיו, מחוותיו ותנועותיו של מרווין גיי, ודרך למידת הפיזיות שלו, ביססנו את תחושת הגרוב הרווחת לאורך כל היצירה. הסולו נפתח באדם שעומד לפני דלת שמאחוריה מתנהלת מסיבה. צחוק בוקע מבפנים. הדמות מדברת עם מישהו, עד שמגיע הזמן לומר לילה טוב. הדלת נטרקת, והדמות נותרת עכשיו בודדה בלילה. היא מועדת ומנסה להתמודד עם השלכותיו של אותו הערב. ככל שהיצירה מתקדמת אנו עדים למשקל שהיא נושאת, אך אנו גם רואים אותה נישאת על ידי הגרוב של המוזיקה ועל ידי המקצב החסון.
תפריט
